האם נבטח במשיח; או להעליב את רוח החסד?
עוד הזהיר כותב העברים, "כי אם נחטא בכוונה לאחר שקיבלנו את ידיעת האמת, לא נשאר עוד קורבן לחטאים, אלא ציפייה מפחידה מסוימת למשפט, וזעם לוהט אשר יטרוף את היריבים. מי שדחה את תורת משה מת בלא רחמים על עדותם של שניים או שלושה עדים. לכמה עונש חמור יותר, לדעתכם, ייחשב ראוי מי שרמס את בן האלוהים ברגליו, מנה את דם הברית שבאמצעותה התקדש כדבר רגיל, והעליב את רוח החסד?" (עברים 10: 26-29)
על פי הברית הישנה נדרשו היהודים להקריב קורבנות של בעלי חיים על חטאיהם. כותב העברים מנסה להראות ליהודים שהברית הישנה התגשמה על ידי המשיח. לאחר מותו של ישו, לא הייתה עוד כל דרישה לקורבנות בעלי חיים. תקנות הברית הישנה היו רק 'טיפוסים' או דפוסים של המציאות שתחולל באמצעות המשיח.
סופר העברים כתב "אבל המשיח בא ככהן הגדול לדברים הטובים הבאים, כאשר המשכן הגדול והמושלם יותר אינו עשוי בידיים, כלומר לא מבריאה זו. לא בדם של עזים ועגלים, אלא בדמו שלו הוא נכנס למקום הקדוש ביותר אחת ולתמיד, לאחר שהשיג גאולה נצחית. " (עברים 9: 11-12) ישוע היה הקורבן האחרון והשלם של הברית הישנה. לא היה עוד צורך בהקרבת עיזים ועגלים.
אנו לומדים עוד מהפסוקים הללו, "כי אם דם הפרים והעזים ואפר הפרה, המשפריץ את הטמאים, מקדש לטיהור הבשר, על אחת כמה וכמה יטהר דם המשיח, אשר ברוח הנצח הציע את עצמו ללא כתמים לאלוהים. מצפונך ממעשים מתים לעבוד את אלוהים חיים?" (עברים 9: 13-14) אנחנו גם לומדים, "כי החוק, שיש לו צל של הדברים הטובים הבאים, ולא דמותם של הדברים, לעולם לא תוכל עם אותם הקרבנות, שהם מקריבים כל הזמן שנה אחר שנה, להפוך את המתקרבים למושלמים." (עברים 10: 1) קורבנות הברית הישנה רק 'כיסו' את חטאי העם; הם לא הסירו אותם לגמרי.
למעלה מ-600 שנה לפני שישוע נולד, הנביא ירמיהו כתב על הברית החדשה, "הנה ימים באים, נאום ה', אשר אכרת ברית חדשה עם בית ישראל ועם בית יהודה, לא לפי הברית אשר כרתי עם אבותיהם ביום אשר לקחתי אותם בידם. היד להוציאם מארץ מצרים, בריתי אשר הפרו, אף שהייתי להם בעל, נאום ה'. אֲבָל זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲרוֹתָה אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הַהוּאִים, נְאֻם ה': אֶתְתִּי תּוֹרָתִי בְּמִשְׁפָּחָם, וְכָתַבְתָּהּ עַל-לִבָּם; ואני אהיה להם לאל, והם יהיו לי לעם. לא ילמד עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי יכירו אותי כולם, מקטנם ועד גדול מהם, אמר ה'. כי אסלח על עוונם, ואת חטאתם לא אזכור עוד". (ירמיהו 31: 31-34)
CI Scofield כתב על הברית החדשה, "הברית החדשה נשענת על קורבנו של המשיח ומבטיחה את הברכה הנצחית, תחת ברית אברהם, של כל המאמינים. היא בלתי מותנית לחלוטין, ומכיוון ששום אחריות אינה מוטלת על ידי האדם, היא סופית ובלתי הפיכה".
כותב העברים בפסוקים הנ"ל הזהיר את היהודים על כך שאמרו להם את האמת על ישוע, ולא מגיעים עד הסוף לאמונה מושיעה בו. זה יהיה עבורם, לבטוח במה שישוע עשה עבורם במותו המכפר, או לעמוד בפני משפט על חטאיהם. הם יכלו לבחור להתלבש ב'צדקת המשיח', או להישאר לבושים בעבודותיהם ובצדקתם שלהם, מה שלעולם לא יספיק. במובן מסוים, אם הם ידחו את ישוע, הם היו 'דורסים' את בן האלוהים תחת רגליהם. הם גם יתייחסו לדם הברית החדשה (דמו של ישו), דבר נפוץ, לא מכבדים את הקורבן של ישוע על מה שהיה באמת.
זה אותו דבר גם אצלנו היום. או שאנו בוטחים בצדקתנו ובמעשים הטובים שלנו כדי לרצות את אלוהים; או שאנו סומכים על מה שישוע עשה עבורנו. אלוהים בא ונתן את חייו עבורנו. האם נבטח בו ובטובו ונמסור לו את רצונותינו ואת חיינו?