כותב העברים המשיך במילים המעודדות הללו - "הבה נאחז בווידוי תקוותנו בלי להסס, כי מי שהבטיח נאמן. והבה נתבונן זה בזה כדי לעורר אהבה ומעשים טובים, לא נעזוב את התכנסותנו כדרכם של אחדים, אלא מעודדים איש את רעהו, ועל אחת כמה וכמה שתראה את היום מתקרב". (העברים 10: 23-25)
מהו 'וידוי תקוותנו'? זוהי ההודאה בעובדה שמותו ותחייתו של ישוע הם תקוותנו לחיי נצח. החיים הפיזיים שלנו כולם יסתיימו. מה עם החיים הרוחניים שלנו? רק אם אנו נולדים רוחנית מאלוהים באמצעות אמונה במה שישוע עשה עבורנו, נוכל לקחת חלק בחיי נצח.
ישוע, מתפלל לאב, אמר על חיי נצח - "וזה חיי נצח שהם יכירו אותך, אלוהי האמת היחיד, ואת ישוע המשיח אשר שלחת." (ג'ון 17: 3)
ישוע לימד את נקדימון - "בוודאות, אני אומר לך, אלא אם כן מישהו נולד ממים ורוח, הוא לא יכול להיכנס לממלכת האל. מה שנולד מהבשר הוא בשר, וזה שנולד מהרוח הוא רוח. " (John 3: 5-6)
אלוקים נאמן. פול לימד את טימותי - "זוהי אמירה נאמנה: כי אם נמות עמו, נחיה גם אנו עמו. אם נחזיק מעמד, גם נמלוך איתו. אם נתכחש אליו, הוא גם יתכחש לנו. אם אנחנו חסרי אמונה, הוא נשאר נאמן; הוא לא יכול להכחיש את עצמו". (ב' טימותיאוס א': 2-2)
פאולוס עודד את הרומאים - "לכן, לאחר שהצדקנו באמונה, יש לנו שלום עם אלוהים על ידי אדוננו ישוע המשיח, שבאמצעותו יש לנו גם גישה באמונה אל החסד הזה שבו אנו עומדים, ושמחים בתקווה לכבוד אלוהים. ולא זו בלבד, אלא גם אנו מתפארים במצוקות, בידיעה שצרה מייצרת התמדה; והתמדה, אופי; ואופי, תקווה". (הרומאים 5: 1-4)
המאמינים העבריים עודדו ללכת קדימה באמונתם במשיח, ולא באמונתם בחוק הברית הישנה. לאורך כל המכתב לעברים, הראו להם שיהדות הברית הישנה הגיעה לקיצה באמצעות ישוע המשיח שהגשים את כל מטרת החוק. הם גם קיבלו אזהרה מפני שחזרו לבטוח ביכולתם לקיים את תורת משה, במקום לבטוח במה שהמשיח עשה עבורם.
הם היו צריכים להתחשב זה בזה כדי שאהבתם ומעשיהם הטובים זה לזה יבואו לידי ביטוי. כמו כן, הם היו אמורים להיפגש יחד ולהמריץ או ללמד זה את זה, במיוחד כשראו את היום מתקרב.
לאיזה יום התייחס כותב העברים? יום ה'. היום שבו יהוה יחזור ארצה כמלך המלכים ואדון האדונים.