אנחנו לא מושלמים ... ואנחנו לא אלוהים
לאחר שהמושיע שקם לתחייה הורה לתלמידיו היכן לזרוק את רשתותיהם, והם תפסו המון דגים - "ישוע אמר להם, 'בואו לאכול ארוחת בוקר.' אולם אף אחד מהתלמידים לא העז לשאול אותו 'מי אתה?' - בידיעה שזה האדון. ואז ישוע בא ולקח את הלחם ונתן להם, וכמו כן את הדגים. זו הפעם השלישית שישוע הראה את עצמו לתלמידיו לאחר שקם מהמתים. אז כשאכלו ארוחת בוקר, אמר ישוע לסימון פיטר, 'שמעון בן יונה, האם אתה אוהב אותי יותר מאלה? אמר לו, 'כן, אדוני; אתה יודע שאני אוהב אותך.' הוא אמר לו 'תאכיל את הכבשים שלי'. הוא אמר לו שוב בפעם השנייה, 'שמעון בן יונה, אתה אוהב אותי?' אמר לו, 'כן, אדוני; אתה יודע שאני אוהב אותך.' הוא אמר לו 'טן את הכבשים שלי'. הוא אמר לו בפעם השלישית, 'שמעון בן יונה, אתה אוהב אותי? פיטר התאבל בגלל שאמר לו בפעם השלישית, 'אתה אוהב אותי?' ויאמר אליו אדוני אתה יודע הכל; אתה יודע שאני אוהב אותך.' ישוע אמר לו 'האכיל את הכבשים שלי'. " (John 21: 12-17)
לפני מותו אמר ישוע על צליבתו המתקרבת - "הגיעה השעה שיש לפאר את בן האדם. בהחלט, אני אומר לך, אלא אם כן גרגיר חיטה נופל לקרקע ומת, הוא נשאר לבדו; אבל אם הוא מת, הוא מייצר הרבה דגנים. מי שאוהב את חייו יאבד אותם, ושונא את חייו בעולם הזה ישמור עליהם לחיי נצח. אם מישהו משרת אותי, שילך אחרי; והיכן שאני נמצא שם יהיה גם עבדי. אם מישהו משרת אותי, אבי יכבד. עכשיו נפשי מוטרדת, ומה אגיד? אבא, הציל אותי מהשעה הזו? אבל למטרה זו הגעתי לשעה זו. אבא, תפאר את שמך. '" (ג'ון 12: 23b-28a) מאוחר יותר שאל פיטר את ישוע לאן הוא הולך. ישוע הגיב לפטרוס - "'לאן שאני הולך אתה לא יכול לעקוב אחרי עכשיו, אבל תלך אחרי אחר כך.' פיטר אמר לו, 'אדוני, למה אני לא יכול לעקוב אחריך עכשיו? אניח את חיי למענך. ' ישוע ענה לו, 'האם תסגיר את חייך למעני? בוודאות, אני אומר לך, התרנגול לא יערוב עד שתשלל אותי שלוש פעמים. '" (ג'ון 13: 36b-38)
כמו כולנו, פיטר היה ספר פתוח לישו. ישוע הבין אותו לחלוטין. אלוהים יודע הכל עלינו. אנחנו שייכים אליו. הוא נתן לנו חיים. הוא יודע כמה אנו יכולים להיות בטוחים בעצמנו ובכוחנו. הוא גם יודע שאולי לא נהיה חזקים כמו שאנחנו חושבים שאנחנו. זה קרה בדיוק כמו שישוע אמר. לאחר שישו נעצר והובא לפני הכהן הגדול, פיטר הלך אחרי ישו עד לפתח חצר הכהן הגדול. כשנשאלה על ידי נערה משרתת אם הוא אחד מתלמידיו של ישו, אמר פיטר שהוא לא. בעודם עומדים עם כמה מעובדי הכהן הגדול וקציניו הם שאלו את פטרוס אם הוא אחד מתלמידיו של ישוע, והוא אמר שלא. כשאחד ממשרתיו של הכהן הגדול שהיה קשור לאיש שנחתך לו האוזן על ידי פיטר, שאל את פיטר אם ראה אותו בגן עם ישוע, פיטר אמר בפעם השלישית שלא. סיפור הבשורה של יוחנן מתאר אז כי התרנגול עורר עורר, ממלא את מה שישוע אמר לפטרוס. פיטר הכחיש את ישו שלוש פעמים, ואז התרנגול עורב.
כמה ישוע אוהב ורחום! כאשר הופיע בפני התלמידים בחוף הכנרת הוא החזיר את פטרוס. הוא נתן לפיטר הזדמנות לאשר מחדש את אהבתו אליו. הוא פקד מחדש את פיטר במשימתו ובקריאתו. הוא רצה שפיטר יאכיל את הכבשים שלו. פיטר עדיין עשה לו עבודה, למרות שפיטר הכחיש אותו לפני מותו.
פול, כתב לקורינתים על 'קוץ בבשרו' - "ושמא יתמוגג ממדי מרוב הגילויים, קוץ בבשר ניתן לי, שליח השטן למזנון אותי, שמא עליתי מעל מידה. בקשר לדבר הזה התחננתי בפני האדון שלוש פעמים שהוא עלול לצאת ממני. והוא אמר לי 'חסדי מספיק לך, כי כוחי מושלם בחולשה.' לכן בשמחה רבה אני מעדיף להתפאר בחולשותי, כדי שכוח המשיח ינוח עלי. לכן אני נהנה מחולשות, מתוכחות, בצרכים, ברדיפות, במצוקות, למען המשיח. כי כשאני חלש, אז אני חזק. " (2 קור. 12: 7-10)
פיטר, דרך הניסיון נעשה מודע יותר לחולשתו. אחרי זה ישוע מיקד אותו מחדש לעשות את מה שקרא לו לעשות. בעולם שלנו כיום חולשה היא כמעט מילה בת ארבע אותיות. עם זאת, זוהי מציאות לכולנו. אנחנו בשר. נפלנו ואנחנו חלשים. זה כוחו של אלוהים ולא שלנו שאנחנו צריכים לסמוך עליו. למרבה הצער, אלוהים או אלים של כל כך הרבה אנשים כיום הם כל כך קטנים. האלים של התרבות הרוויית העידן החדש שלנו נראים לעתים קרובות בדיוק כמונו. אנו אולי מתנפחים מגאוותנו, אך בסופו של דבר נתמודד עם כישלונותינו ומגבלותינו. אנו עשויים לדבר על עצמנו חיובים חיוביים שוב ושוב, אך לעולם לא באמת מאמינים למה שאנו אומרים לעצמנו. אנו זקוקים ליותר ממנת מציאות כדי לפרוץ. כולנו נמות מתישהו ונתמודד עם האל שיצר אותנו. אלוהים שהתגלה בתנ"ך הוא גדול, גדול מאוד. יש לו את כל הידע והחוכמה. הוא יודע הכל על כולנו. אין לשום מקום שאנחנו יכולים ללכת להסתיר ממנו. הוא כל כך אוהב אותנו שהוא הגיע לעולמנו שנפל, חי חיים מושלמים ומת מוות מחריד כדי לשלם את המחיר הנצחי עבור גאולתנו. הוא רוצה שנכיר אותו, נסמוך עליו ונמסור לו את חיינו.
אם שוללנו לחשוב שאנחנו אלוהים, נחשו מה ... אנחנו לא. אנחנו הבריאה שלו. נוצר בצלמו, ואהוב עליו נואשות. זו תקוותי שנתעורר מהפנטזיה העצובה שאנו ריבונים על עצמנו, ונגלה את האל על ידי התבוננות עמוקה ועמוקה יותר בתוכנו. לא תשקול דרך אחרת ... דרך של אהבה מושלמת מאלוהים מושלם כי אנחנו לא מושלמים ואנחנו לא הוא ...
https://answersingenesis.org/world-religions/new-age-movement-pantheism-monism/
