השלמות, או הישועה השלמה, מגיעה באמצעות המשיח בלבד!

השלמות, או הישועה השלמה, מגיעה באמצעות המשיח בלבד!

כותב העברים המשיך להסביר כמה כהונה טובה יותר של ישו מאשר כהונת הלויים - "לכן, אם השלמות הייתה דרך הכהונה הלוויתית (כי תחתיה העם קיבל את החוק), איזה צורך נוסף היה בכך שכומר אחר יקום על פי פקודת מלכיצדק, ולא ייקרא על פי פקודת אהרון? עבור שינוי הכהונה, יש צורך גם בשינוי החוק. שכן מי שעליו מדברים דברים אלו שייך לשבט אחר, שאיש לא שירת ממנו המזבח. כי ניכר כי אדוננו קם מיהודה, שעליו לא דיבר משה דבר בדבר כהונה. וזה עוד יותר ברור אם, בדמות מלכיצדק, קם כומר אחר שהגיע, לא על פי חוק מצווה בשרנית, אלא על פי כוחם של חיים אינסופיים. כי הוא מעיד: 'אתה כהן לנצח על פי צו מלכיצדק'. כי מצד אחד יש ביטול הציווי הקודם בגלל חולשתו וחוסר הרווחיות שלו, כי החוק לא עשה שום דבר מושלם; מצד שני, יש הבאת תקווה טובה יותר, דרכה אנו מתקרבים לאלוהים. " (העברים 7: 11-19)

מפרשנות התנ"ך של מקארתור - לגבי המילה 'שלמות' - "בכל העברים, המונח מתייחס לפיוס מוחלט עם אלוהים וגישה לא מפריעה לאל - ישועה. המערכת הלוויתית והכהונה שלה לא יכלו להציל איש מחטאיו. מכיוון שישוע הוא הכהן הגדול של הנוצרי והוא היה משבט יהודה, ולא לוי, הכהונה שלו חורגת בבירור מהחוק, שהיה סמכות הכהונה הלוויתית. זו ההוכחה שחוק הפסיפס בוטל. המערכת הלויטית הוחלפה בכומר חדש, שהקריב קורבן חדש, במסגרת ברית חדשה. הוא ביטל את החוק על ידי מילויו וסיפק את השלמות שהחוק לא יוכל להשיג לעולם. " (מקארתור 1858)

מקארתור מסביר עוד - "החוק עסק רק בקיומה הזמני של ישראל. הסליחה שאפשר היה להשיג אפילו ביום הכפרה הייתה זמנית. מי ששירת ככוהנים על פי החוק היו בני תמותה שקיבלו את תפקידם בתורשה. המערכת הלויטית נשלטה על ידי ענייני קיום פיזי וטקסי מעבר. מכיוון שהוא האדם השני הנצחי של האלוהות, הכהונה של ישו לא יכולה להסתיים. הוא השיג את כהונתו, לא מכוח החוק, אלא מכוח האלוהות שלו. " (מקארתור 1858)

החוק לא הציל אף אחד. הרומאים מלמדים אותנו - "כעת אנו יודעים כי כל מה שהחוק אומר, הוא אומר לאלו העומדים תחת החוק, שכל פה יכול להיפסק, וכל העולם יכול להיות אשם לפני אלוהים. לכן על ידי מעשי החוק שום בשר לא יהיה מוצדק בעיניו, כי על ידי החוק היא ידיעת החטא. " (הרומים 3: 19-20) החוק מקלל את כולם. אנו לומדים מהגלטים - "כי כל אלה שעבודות החוק הם תחת הקללה; כי כתוב 'ארור כל מי שלא ממשיך בכל הדברים שכתובים בספר החוק לעשות אותם'. אך שאיש אינו מוצדק על ידי החוק בעיני אלוהים ניכר, שכן 'הצדיק יחיה באמונה'. אולם החוק אינו מאמונה, אלא 'האדם שעושה אותם יחיה על פיהם'. המשיח גאל אותנו מקללת החוק והפך לקללה עבורנו (כי כתוב: ארור כל התלוי על עץ. "" (הגלטים 3: 10-13)

ישוע קילל אותנו, אז אנחנו לא צריכים להיות.

מקורות:

מקארתור, ג'ון. המקרא למחקר מקארתור. ויטון: קרוסוויי, 2010.