הקשחת את ליבך, או שאתה מאמין?
כותב העברים אמר באומץ לעברים "היום, אם תשמעו את קולו, אל תקשיחו את ליבכם כמו במרד." לאחר מכן הוא עקב אחר מספר שאלות - "שכן מי, לאחר ששמע, מרד? אכן, לא כל אלה יצאו ממצרים, בראשות משה? עכשיו על מי הוא כעס ארבעים שנה? האם לא עם אלה שחטאו, שגופותיהם נפלו במדבר? ולמי הוא נשבע שלא ייכנסו למנוחתו, אלא למי שלא ציית? " (העברים 3: 15-18ואז הוא מסכם - "אז אנו רואים שהם לא יכלו להיכנס בגלל חוסר אמונה." (העברים 3: 19)
אלוהים אמר למשה - "... בוודאי ראיתי את הדיכוי של בני עמי במצרים, ושמעתי את זעקתם בגלל אדוני מטלותיהם, מכיוון שאני מכיר את צערם. אז ירדתי להצילם מידם של המצרים ולהעלותם מארץ זו לארץ טובה וגדולה, לארץ זבת חלב ודבש ... " (שמות 3: 7-8)
עם זאת, לאחר שבני ישראל חולצו מעבדות במצרים, הם החלו להתלונן. הם התלוננו שחיילי פרעה יהרגו אותם; אז אלוהים חילק את ים סוף. הם לא ידעו מה ישתו; אז אלוהים סיפק להם מים. הם חשבו שהם ימותו מרעב; אז אלוהים שלח להם המן לאכול. הם רצו לאכול בשר; אז אלוהים שלח שליו.
אלוהים אמר למשה בקדש ברנע - "שלח אנשים לרגל את ארץ כנען שאני נותן לבני ישראל ..." (מס ' 13: 2 אמשה אמר אז לגברים "... עלו בדרך זו לדרום, ועלו אל ההרים, וראו כיצד נראית הארץ: האם האנשים השוכנים בה חזקים או חלשים, מעטים או רבים; האם האדמה שהם שוכנים בה טובה או רעה; בין אם הערים בהן הם גרים כמחנות או מעוזים; אם הארץ עשירה או ענייה; והאם יש שם יערות או לא. היו בעלי אומץ טוב. ותביא מעט מפרי הארץ. ” (מס ' 13: 17-20)
זו הייתה ארץ פוריה! כשהגיעו לעמק אשכול, הם כרתו ענף עם אשכול ענבים אחד, שהיה כל כך גדול שהיה צריך לשאת אותו על מוט על ידי שני גברים.
המרגלים דיווחו למשה כי העם בארץ חזק, והערים מבוצרות וגדולות. כלב הציע לבני ישראל לעלות מיד ולהחזיק את הארץ, אך המרגלים האחרים אמרו: 'איננו מסוגלים לעלות נגד העם, כי הם חזקים מאיתנו'. הם אמרו לעם שהארץ היא ארץ 'שזוללת את תושביה', וכי חלק מהאנשים הם ענקים.
בחוסר אמונה, בני ישראל התלוננו בפני משה ואהרון - "אם רק היינו מתים בארץ מצרים! או אם רק היינו מתים במדבר הזה! מדוע ה 'הביא אותנו לארץ זו ליפול בחרב, שנשותינו וילדינו יהפכו לקורבנות? האם לא עדיף שנחזור למצרים? " (מס ' 14: 2b-3)
הם חוו את הפרשה המתמדת של אלוהים עבורם לאחר שהוצאו מהעבדות המצרית, אך לא האמינו שאלוהים יכול לקחת אותם בבטחה לארץ המובטחת.
כשם שבני ישראל לא האמינו שאלוהים יכול להוביל אותם בבטחה לארץ המובטחת, אנו מובילים את עצמנו לנצח ללא אלוהים אם איננו מאמינים שקרבנו של ישוע מספיק בכדי לזכות בגאולתנו הנצחית.
פול כתב ברומאים - "אחים, משאלת ליבי ותפילתי לאלוהים למען ישראל היא שהם יינצלו. כי אני מעיד עליהם כי יש להם קנאות לאלוהים, אך לא לפי הידע. כיוון שהם בורים בצדקת האל, ומבקשים לבסס את צדקתם, לא נכנעו לצדקת אלוהים. כי המשיח הוא קץ החוק לצדק לכל מי שמאמין. כי משה כותב על הצדק שבחוק, 'האדם שעושה את הדברים יחיה על פיהם'. אך צדקת האמונה מדברת בצורה כזאת 'אל תאמר בלבך מי יעלה לשמים'. (כלומר להפיל את ישו מלמעלה) או, 'מי יירד לתהום?' (כלומר להעלות את ישו מהמתים). אבל מה זה אומר? המילה קרובה אליך, בפיך ובלבך '(כלומר דבר האמונה שאנו מטיפים): שאם אתה מתוודה בפיך את האדון ישוע ומאמין בלבך שאלוהים הקים אותו מהמתים , אתה תינצל. כי עם הלב מאמינים לצדק, ובפה מודים לישועה. שהרי הכתוב אומר 'מי שמאמין בו לא יתבייש'. כי אין הבחנה בין יהודי ליווני, כי אותו אדון מעל הכל עשיר לכל מי שקורא אליו. כי 'מי שקורא בשם ה' יינצל '. " (הרומאים 10: 1-13)